נכון שישראל היא מדינה חמה, ונכון שלטייל בקיץ ברחובות תל אביב, יכולה להיות חוויה מאתגרת, אבל לפעמים כשהתוכן חשוב לך, ולאדם אהוב יש יום הולדת, יכול להיות כיף גדול לטייל בעקבות ההיסטוריה המשפחתית וליהנות מהסיפורים, הזכרונות והשירים גם אם קצת מזיעים. בחרנו לצאת לדרך בין הערביים, ובאמת שהחום לא היה כל כך נורא. משפחת לוי, לקחה את אבא ויקטור למחוזות ילדותו האהובים. לבית הוריו ברחוב קלישר, אליו הגיעו אחרי גלגולים לא פשוטים בארץ, מעיראק הרחוקה. אל בית הדוד, שגר בסמוך לאלנבי, וגם אל שוק הכרמל, אשר בקרבתו שכן העסק המשפחתי, ובו הצטננו כולם עם שייק פירות מרענן. ברחוב נחלת בנימין, הסתבר שאמא של ויקטור והסבתא של ילדיו, הייתה עושה את כל הקניות האפשריות, ובו גם רכשה בדים לכל הבגדים השווים אותם הייתה תופרת בביתה. כמובן שלא יכולנו שלא לדבר על עקיבא אריה וויס, דיזינגוף ושאר חברי השכונה הראשונים, על החזון על החלום, על הציונות שהייתה דרך משותפת למקימי העיר העברית הראשונה, וגם למשפחת לוי שעזבה את חייה בעיראק ועלתה לחיות בארץ היהודים עשרות שנים מאוחר יותר. היה כיף לשלב בין המיקרו שהיה ההיסטוריה המשפחתית, לבין המקרו שהיה ההיסטוריה העירונית, והלאומית. באחת התמונות המצורפות נראה פסלו של מאיר דיזינגוף על הסוסה, וברקע ביתו הפרטי, בו הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. הוריו של ויקטור שמעו את ההכרזה ברדיו בעיראק, ולא הרבה זמן אחר כך הגיעו לגור כמה רחובות, מאותו הבית ממנו שודרה ההכרזה לעולם כולו. אני אוהבת מאוד את השילוב בין ההיסטוריה הכללית ששייכת לכולנו, לבין ההיסטוריה האישית והמשפחתית, שיש לכל אחד מאיתנו. אוהבת את החיבורים בין האנשים למקומות, כי בסופו של דבר, מאחורי כל בניין, מאחורי כל רחוב, מאחורי כל רעיון, עומדים בני אדם. בני האדם והמשפחות שאני מכירה בכל הטיולים שלי מרחיבים ומעשירים את תל אביב שלי, ומדגישים לי שוב את העובדה שהכל זה אנשים. גולת הכותרת בעיניי בטיול הזה היא תחנה שלא ידעתי עליה מראש. אני תפרתי את הטיול כהפתעה לויקטור ודיברתי עם אנשים שונים ממשפחתו. לאף אחד מהם לא הייתה תשובה באיזה בית כנסת המשפחה התפללה, והיכן עלה לתורה ויקטור בבר המצווה שלו. לשמחתי ויקטור עצמו זכר את בית הכנסת, ויותר מכך, הוא היה בתוואי המסלול המתוכנן. הדבר המשמח הנוסף היה שבית הכנסת שבו חגג ויקטור בן השמונים, את בר המצווה שלו, עדיין פעיל ומתפקד.
לי זה עשה את זה.
מזל טוב למשפחת לוי, ותודה שבחרתם בי לספר את סיפורכם. אם גם לכם יש סיפור משפחתי אותו אתם רוצים לספר בדרכים, וזה לא חייב להיות דווקא בתל אביב, כבר ערכתי סיורים כאלה, ברמת-גן, כפר סבא, בני ברק, ירושלים, ואפילו במושב קדימה, זה יכול להיות בכל מקום על פני מפת ישראל, אתם מוזמנים לפנות אליי וננסה לתפור לכם סיור/ טיול על פי מידתכם.
