הכל התחיל במהלך השנה האחרונה 1921, כשמיכאל ברנט, החימש של זרח ברנט (בן נינו) החליט שזה הזמן לשים את ראש השושלת שלהם, קצת יותר במרכז הסיפור ההיסטורי.
כולנו יודעים שהיסטוריה היא אף פעם לא אובייקטיבית, והרבה פעמים יש עיוותים כשאדם די שולי, מקבל מקום של כבוד בין דפיה, ולעיתים אדם מרכזי נדחק לשוליה. מיכאל החליט לעשות ככל שלאל ידו בהבאת סיפורו של זרח ברנט ואשתו- מעשיהם יוצאי הדופן בישוב הארץ, למרכז הבמה, למרכז הסיפור, למקום משמעותי בדברי הימים.
מי היה זרח?
תלמיד ישיבה מוכשר מליטא, שינק את רעיון ישוב ארץ ישראל מרבותיו. בניגוד לרוב האנשים, אצל זרח, החלום והרעיון הפכו להיות מעשה. אחרי שנישא לרחל לאה, בנה את עסק הפרוות שלו בלונדון, תוך שהוא מביא את אחיו ממזרח אירופה לעבוד איתו. אחרי כמה שנים של עבודה וצבירת הון, הוא נסע עם האשה ובתם בת השנתיים לארץ הקודש לממש את החזון, והגיע ליפו בשנת 1871, בנובמבר, בתאריך כ"ו חשוון.
האירועים שיזם וממשיך ליזום, החימש מיכאל ברנט, השנה, ציינו 150 שנים לאותה עלייה ציונית של הזוג ברנט.
את קורותיו ומעשיו של זרח, שנעשו בתמיכתה המלאה של אשתו, קשה לתמצת לכדי מאמר קצר במגזין אינטרנטי. בתחילה היה מעורב בישוב היהודי בירושלים, והיה מבוני מאה שערים, השכונה החדשה והרחבה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. אחר כך היה ממקימי פתח תקווה, ומהנאבקים על קיומה בשנים הראשונות והקשות. תוך כדי הפעילות הזו, זרח כאיש ציבור, תמיד חילק מכספו, קנה אדמות, יישב בהם אנשים, וכל פעם כשהיה נשאר ללא הון, נסע לאנגליה, לעבוד. 15 פעמים נסע האיש, לעתים עם המשפחה, ולעיתים לבדו, הרוויח כסף רב, וחזר לאדמת הקודש, בכדי ליישב ולגאול אותה. חוץ מעבודה, הוא הספיק להגיע לכנסים ציוניים ברחבי אירופה ולהשתדל למען אנשי הישוב בארץ בכלל ובפתח תקווה בפרט.
גולת הכותרת של פעילותו בארץ, הייתה רכישת אדמות מחוץ ליפו, והקמתה של שכונת נווה שלום, בשנת 1890. עד יום מותו 45 שנים מאוחר יותר, השכונה, הייתה ביתו של ברנט, ושל שאר בני משפחתו הענפה (שבעה ילדים, וכדים רבים היו לזוג ברנט). זרח הקים בתים בשכונה, הקים מוסדות ציבור, תמך בישיבות, ואף דאג לאזור מסחרי ששרת את אנשי השכונה. הוא עמל יום וליל, למען שגשוג המקום. זרח היה בין הנדבנים שהקימו את המוסד החינוכי "שערי תורה", שהרב קוק, רבה של יפו היה פטרונו, ומאוחר יותר הקים את ישיבת "אור זורח" בצמוד לביתו הפרטי.
הוא היה בלתי נלאה בעניין ישוב הארץ, בעניין לימוד התורה, ותמיד חשב על טובת הציבור.
לעניות דעתי, הוא היה בין היחידים, אם לא היחיד, שהגיע לארץ, והמשיך את עסקיו מחוצה לו, וכך כל פעם הצליח להזרים ולהחיות מחדש את מפעליו הרבים.
בעולם של היום, מאוד מקובל שבעלי עסקים, בחו"ל, עולים לארץ, וממשיכים להיות על הקו לטובת הביזנס. במאה התשע עשרה, נראה לי שהרוב המוחלט של העולים לארץ, לא השאירו שום דבר מאחוריהם בארצות המוצא.
למרות איזכור שמו בבלדה שכתב יורם טהר לב, וכן בשם רחוב בשכונת נווה שלום אותה בנה, ראוי לנו, ללמוד ולהכיר יותר את האיש ואת משפחתו, שעשו כה רבות לביסוס הישוב היהודי המחודש בארץ ישראל.
אם תרצו להכיר אותו יותר תוכלו להצטרף לטיול בעקבותיו, פרטים בלינק המצורף
אור זורח – בעקבותיו של זרח ברנט
הסיפור המופלא והנעלם של שכונת נווה שלום, ועוד יותר מכך סיפורו של איש המיוחד שהקים את השכונה. האיש שעלה לארץ 15 פעמים (לפחות), והשקיע את