זכרונות ילדות

בגדים…. כמה מקום הם תופסים בחיי הבוגרים וגם בחיי הצעירים…. הבגדים תמיד היו הרבה מעבר לכסות על העור. הבעה, התאמה , אמירה…. וכנראה  שזה יהיה כך עד יומי האחרון.
כשהיינו ילדות קטנות בבית, דודתי מאמריקה הלבישה אותנו. היא הייתה שולחת מזוודות עמוסות כל טוב, ועד גילאים מאוחרים אמי כמעט לא קנתה לנו  דבר בארץ. תמיד כששאלו מאיפה הבגד שאנחנו לובשות ( אחותי הצעירה ממני בשנה ואנוכי) התשובה אמריקה, הייתה באוויר, והוסיפה עוד קסם לבגד שעלינו. היה לנו כבר שם של הבנות עם הבגדים מאמריקה…. פעם אמריקה הייתה מילת קסם, שהוסיפה קורטוב של חשיבות כמעט לכל דבר. במקביל, כשקצת גדלנו, והדודה לא יכולה הייתה למלא את כל רצונותינו מרחוק, התחילו מסעות הקניות עם אמא בתל אביב. אמא אהבה את אזור השווקים, הכרמל ובצלאל והנחילה לנו את המורשת הזאת…. עד היום זה אזור הקניות המועדף עלי- גם לאירועים הכי חשובים. מתה על הנבירה, ובעיקר על המציאות….
פעם לבשנו אמא, אביגל ואני- חולצות שקנינו יום קודם בשוק, בהקשר נכון כנראה- ונראינו מיליון דולר. כשהגענו לאירוע, החברות של אמא שאלו אם גם זה מאמריקה, מהדודה. חיוך הניצחון של אמא עוד זכור לי….איך הצליחה עם טעמה הטוב, והמציאה ( בהגייה האידישאית של המילה ) – להביא את כולנו ללוק שנראה בעיני חברותיה "אמריקה".  נראה לי שהיא הלכה אותו ערב לישון עם חיוך על פרצופה ( ואימא שלי הייתה אשת קריירה בתחום העבודה הסוציאלית עם כמה וכמה תארים אקדמיים…. שלא תטעו כדברי השיר לחשוב ״שזה היה כל עולמה התרבותי״ )
והחנות שבתמונה???
צולמה בסגר האחרון . ינואר 2021. זו חנות שבילדות אמא הסתובבה בה איתנו- קראו לה אז נזי- אמריקה הקטנה, ברחוב אלנבי- צמוד לקונדיטוריה ענבל. היו שם שתי קומות של הפתעות – סחורה שיוצרה בארץ – לבתי כל בו גדולים באמריקה- ונמכרה בזיל הזול… גופיות, תחתונים, חולצות טריקו ועוד המון הפתעות…בשנים האחרונות מנהל את המקום האחיין של נזי, עליה השלום, עסק ותיק של עשרות שנים והוא תחנת must בטיולי השופינג שלי. עם מטיילים ובלעדיהם. מתפללת שאמריקה הקטנה של אלנבי תשוב ותפתח אחרי הסגר.
אנחנו צריכים אותה.
אני צריכה אותה.
בכלל יחסית לטיסה של שתיים עשרה שעות על כל המשתמע מכך, לא עדיף להגיע לאמריקה הקטנה שבאלנבי?

כל הזכויות שמורות ליפעת אביצדק כלפה