על גרפיטי, רמי מאירי, אקולוגיה, כרם התימנים…. וכל מה שבינהם…

כל תל אביבי, מכיר את השם רמי מאירי. שנים שלצד ציוריי הקיר הבולטים ביותר בעיר, מתנוססת חתימתו. על קיוסקים, על המלתחות בים, על קירות בנינים.
כמה שמחתי שיכולתי לצרף לסיור המזמר שלי בכרם התימנים, בעקבות החפלות שהיו, אהובה עוזרי, דקלון וחבריהם, גם את הסטודיו שלו הנקרא, איך לא?  "מושב ליצים" {השם מתכתב עם דברי חכמינו במשנה שאמרו "ובמושב ליצים לא ישב"} הגלריה שלו, הסיפור שלו, הוסיפו לרב גוניות של כרם התימנים של שנות האלפיים, וכמובן שהוסיפו הרבה צבע ועניין לסיור המזמר שלי.
יום אחד, במהלך שיטוט במקום עם סטודנטים בקורס שלי "להתאהב בתל אביב" זכינו לפגוש בו כשהוא תולה יצירת מחאה אקולוגית, שעסקה בשקיות הניילון האינסופיות המזהמות וסותמות את הסביבה, הים ובכלל. את היצירה תלה רמי על קיר הבניין בו שכן הסטודיו שלו בכרם. לשמחתנו הוא נאות לראיון קצר ומצולם, על העומד מאחורי היצירה שלו.
הבניין הישן ברחוב ישכון שבכרם, וסיפור היצירה שנתלתה…. לא החזיקו הרבה. במהלך שנת 2020, שניהם נעלמו מהנוף. הדחפורים הורידו אותם.
רמי נמצא במקום מגניב אחר (ועל כך בפעם אחרת),
במקום הבית שנהרס, ייבנה ככל הנראה בית חדש יפה ומפואר, בו יגורו מן הסתם, בקרוב, אנשים שיכולים להרשות לעצמם נדל"ן באחד המקומות היותר יקרים בעיר.
ואת היצירה של רמי (כמעט בשלמותה), שהורדה מהבניין, מצאנו תלויה בשוק הכרמל, הסמוך לשכונה, במקום ייחודי, בצמידות לדוכני הפירות והירקות בו.
הדוכן הזה, אותו צילמתי במהלך ימי הקורונה- מכר חולצות ועליהן מודפסת הקריאה "ינעל העולם", הוא נושא העומד בפני עצמו. עובר האורח יכול היה רק לתהות האם יש פה כמיהה לסגור את העולם במנעול, או אולי רצון לקלל אינעל העולם…. בשני הפירושים, נראה שכוונת המשורר די ברורה. עכשיו בצד הדוכן תלויה גם היצירה של רמי, ובעל האכסניה הוסיף משלו "ינעל העולם, די לשקיות".
בתמונות אפשר לראות את התמונה במיקומה המקורי, ובמיקומה הנוכחי.

כל הזכויות שמורות ליפעת אביצדק כלפה