אמא לחמישה, סבתא לארבעה (מספר זמני…), כבר שלושים וחמש שנים פלוס אוהבת ועוסקת בטיולים/ סיורים/ סיפורים ובעיקר באנשים….
אוהבת אנשים, רגשות, סיפורים שמאחורי הפעולות. כתבתי ספרי ביוגרפיות, כתבתי מאמרים בעיתונים שונים, והמוטיב המשותף עבורי הוא תמיד בני האדם.
אף פעם לא עניינו אותי בפני עצמם תאריכים, עובדות יבשות, מספרים… תמיד חיפשתי את הסיפור שמאחורי הבית, העץ, או הפנס. המקרו- שמשתלב עם המיקרו.
ריגוש, התרגשות, חיבור, לחלום , לאהבה לאכזבה, דרך הצלילים והשירים, דרך דמויות שמצטרפות בגופן למהלך ההדרכה….
לספר על האדריכל שהרגיש שהוא  ממציא עולם עיצובי חדש ומשלב מערב ומזרח, לספר על סבתא שלי שהגיעה מהונגריה, כשחיינית, במכביית העליה, וכך ניצלה מהיטלר…על מחלקת חלב רכובה על חמור, מנווה צדק, שהפכה למלכת היופי של פלסטינה.
לדבר על הילד גוטמן, להתחפש ולדבר מגרונו במילים שהוא הפליא לכתוב- לגרום לאנשים לכמה שעות של בריחה מחיי היומיום …. להכניס אותם לעולם של החולות הזהובים, לשיקמים ירוקים, למורים של פעם, לחמורים בפרדס, לריחות פריחה של הדרים..
ואם יורשה לי, ממרום שנות הניסיון, החיים וההדרכה אציג תובנה קטנה, שבעיני היא קריטית.
הידע, הסיפורים מאוד מאוד חשובים, אך הכי חשוב זה לדעת לבנות את הקומפוזיציה הנכונה, מה להגיד ואיפה, ובעיקר מה לא לומר. (אנשים שמתעניינים יכולים לקרוא לבד את הויקיפדיה…)
כך בניתי סיורים שלמים, כמו מופע מתוזמן, עם התחלה, אמצע וסוף, כך אני משנה ומגמישה את האורך והתוכן לפי סוג האנשים הנמצאים מולי, והאינטראקציה שנוצרת.
הזכות שלי, ותודה לאל עליה, היא להשאיר אנשים בתוך החוויה, לרגש אותם, ולהיפרד מהם עם טעם של עוד על השפתיים….