yifat, מחבר ב-חוויה מהלכת

זו ילדותי השניה- טיול בעקבות קורות חיים

yifat — Wed, 07 Aug 2024 11:18:20 +0000

נכון שישראל היא מדינה חמה, ונכון שלטייל בקיץ ברחובות תל אביב, יכולה להיות חוויה מאתגרת, אבל לפעמים כשהתוכן חשוב לך, ולאדם אהוב יש יום הולדת, יכול להיות כיף גדול לטייל בעקבות ההיסטוריה המשפחתית וליהנות מהסיפורים, הזכרונות והשירים גם אם קצת מזיעים. בחרנו לצאת לדרך בין הערביים, ובאמת שהחום לא היה כל כך נורא. משפחת לוי, לקחה את אבא ויקטור למחוזות ילדותו האהובים. לבית הוריו ברחוב קלישר, אליו הגיעו אחרי גלגולים לא פשוטים בארץ, מעיראק הרחוקה. אל בית הדוד, שגר בסמוך לאלנבי, וגם אל שוק הכרמל, אשר בקרבתו שכן העסק המשפחתי, ובו הצטננו כולם עם שייק פירות מרענן. ברחוב נחלת בנימין, הסתבר שאמא של ויקטור והסבתא של ילדיו, הייתה עושה את כל הקניות האפשריות, ובו גם רכשה בדים לכל הבגדים השווים אותם הייתה תופרת בביתה. כמובן שלא יכולנו שלא לדבר על עקיבא אריה וויס, דיזינגוף ושאר חברי השכונה הראשונים, על החזון על החלום, על הציונות שהייתה דרך משותפת למקימי העיר העברית הראשונה, וגם למשפחת לוי שעזבה את חייה בעיראק ועלתה לחיות בארץ היהודים עשרות שנים מאוחר יותר. היה כיף לשלב בין המיקרו שהיה ההיסטוריה המשפחתית, לבין המקרו שהיה ההיסטוריה העירונית, והלאומית. באחת התמונות המצורפות נראה פסלו של מאיר דיזינגוף על הסוסה, וברקע ביתו הפרטי, בו הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. הוריו של ויקטור שמעו את ההכרזה ברדיו בעיראק, ולא הרבה זמן אחר כך הגיעו לגור כמה רחובות, מאותו הבית ממנו שודרה ההכרזה לעולם כולו. אני אוהבת מאוד את השילוב בין ההיסטוריה הכללית ששייכת לכולנו, לבין ההיסטוריה האישית והמשפחתית, שיש לכל אחד מאיתנו. אוהבת את החיבורים בין האנשים למקומות, כי בסופו של דבר, מאחורי כל בניין, מאחורי כל רחוב, מאחורי כל רעיון, עומדים בני אדם. בני האדם והמשפחות שאני מכירה בכל הטיולים שלי מרחיבים ומעשירים את תל אביב שלי, ומדגישים לי שוב את העובדה שהכל זה אנשים. גולת הכותרת בעיניי בטיול הזה היא תחנה שלא ידעתי עליה מראש. אני תפרתי את הטיול כהפתעה לויקטור ודיברתי עם אנשים שונים ממשפחתו. לאף אחד מהם לא הייתה תשובה באיזה בית כנסת המשפחה התפללה, והיכן עלה לתורה ויקטור בבר המצווה שלו. לשמחתי ויקטור עצמו זכר את בית הכנסת, ויותר מכך, הוא היה בתוואי המסלול המתוכנן. הדבר המשמח הנוסף היה שבית הכנסת שבו חגג ויקטור בן השמונים, את בר המצווה שלו, עדיין פעיל ומתפקד.

לי זה עשה את זה.

מזל טוב למשפחת לוי, ותודה שבחרתם בי לספר את סיפורכם. אם גם לכם יש סיפור משפחתי אותו אתם רוצים לספר בדרכים, וזה לא חייב להיות דווקא בתל אביב, כבר ערכתי סיורים כאלה, ברמת-גן, כפר סבא, בני ברק, ירושלים, ואפילו במושב קדימה, זה יכול להיות בכל מקום על פני מפת ישראל, אתם מוזמנים לפנות אליי וננסה לתפור לכם סיור/ טיול על פי מידתכם.

הפוסט זו ילדותי השניה- טיול בעקבות קורות חיים הופיע לראשונה ב-חוויה מהלכת.

150 שנים אחרי- מי אתה זרח ברנט?

yifat — Thu, 16 Dec 2021 07:03:23 +0000

הכל התחיל במהלך השנה האחרונה 1921, כשמיכאל ברנט, החימש של זרח ברנט (בן נינו) החליט שזה הזמן לשים את ראש השושלת שלהם, קצת יותר במרכז הסיפור ההיסטורי.

כולנו יודעים שהיסטוריה היא אף פעם לא אובייקטיבית, והרבה פעמים יש עיוותים כשאדם די שולי, מקבל מקום של כבוד בין דפיה, ולעיתים אדם מרכזי נדחק לשוליה. מיכאל החליט לעשות ככל שלאל ידו בהבאת סיפורו של זרח ברנט ואשתו- מעשיהם יוצאי הדופן בישוב הארץ, למרכז הבמה, למרכז הסיפור, למקום משמעותי בדברי הימים.
מי היה זרח?
תלמיד ישיבה מוכשר מליטא, שינק את רעיון ישוב ארץ ישראל מרבותיו. בניגוד לרוב האנשים, אצל זרח, החלום והרעיון הפכו להיות מעשה. אחרי שנישא לרחל לאה, בנה את עסק הפרוות שלו בלונדון, תוך שהוא מביא את אחיו ממזרח אירופה לעבוד איתו. אחרי כמה שנים של עבודה וצבירת הון, הוא נסע עם האשה ובתם בת השנתיים לארץ הקודש לממש את החזון, והגיע ליפו בשנת 1871, בנובמבר, בתאריך כ"ו חשוון.

האירועים שיזם וממשיך ליזום, החימש מיכאל ברנט, השנה, ציינו 150 שנים לאותה עלייה ציונית של הזוג ברנט.

את קורותיו ומעשיו של זרח, שנעשו בתמיכתה המלאה של אשתו, קשה לתמצת לכדי מאמר קצר במגזין אינטרנטי. בתחילה היה מעורב בישוב היהודי בירושלים, והיה מבוני מאה שערים, השכונה החדשה והרחבה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה. אחר כך היה ממקימי פתח תקווה, ומהנאבקים על קיומה בשנים הראשונות והקשות. תוך כדי הפעילות הזו, זרח כאיש ציבור, תמיד חילק מכספו, קנה אדמות, יישב בהם אנשים, וכל פעם כשהיה נשאר ללא הון, נסע לאנגליה, לעבוד. 15 פעמים נסע האיש, לעתים עם המשפחה, ולעיתים לבדו, הרוויח כסף רב, וחזר לאדמת הקודש, בכדי ליישב ולגאול אותה. חוץ מעבודה, הוא הספיק להגיע לכנסים ציוניים ברחבי אירופה ולהשתדל למען אנשי הישוב בארץ בכלל ובפתח תקווה בפרט.
גולת הכותרת של פעילותו בארץ, הייתה רכישת אדמות מחוץ ליפו, והקמתה של שכונת נווה שלום, בשנת 1890. עד יום מותו 45 שנים מאוחר יותר, השכונה, הייתה ביתו של ברנט, ושל שאר בני משפחתו הענפה (שבעה ילדים, וכדים רבים היו לזוג ברנט). זרח הקים בתים בשכונה, הקים מוסדות ציבור, תמך בישיבות, ואף דאג לאזור מסחרי ששרת את אנשי השכונה. הוא עמל יום וליל, למען שגשוג המקום. זרח היה בין הנדבנים שהקימו את המוסד החינוכי "שערי תורה", שהרב קוק, רבה של יפו היה פטרונו, ומאוחר יותר הקים את ישיבת "אור זורח" בצמוד לביתו הפרטי.
הוא היה בלתי נלאה בעניין ישוב הארץ, בעניין לימוד התורה, ותמיד חשב על טובת הציבור.
לעניות דעתי, הוא היה בין היחידים, אם לא היחיד, שהגיע לארץ, והמשיך את עסקיו מחוצה לו, וכך כל פעם הצליח להזרים ולהחיות מחדש את מפעליו הרבים.
בעולם של היום, מאוד מקובל שבעלי עסקים, בחו"ל, עולים לארץ, וממשיכים להיות על הקו לטובת הביזנס. במאה התשע עשרה, נראה לי שהרוב המוחלט של העולים לארץ, לא השאירו שום דבר מאחוריהם בארצות המוצא.
למרות איזכור שמו בבלדה שכתב יורם טהר לב, וכן בשם רחוב בשכונת נווה שלום אותה בנה, ראוי לנו, ללמוד ולהכיר יותר את האיש ואת משפחתו, שעשו כה רבות לביסוס הישוב היהודי המחודש בארץ ישראל.

אם תרצו להכיר אותו יותר תוכלו להצטרף לטיול בעקבותיו, פרטים בלינק המצורף

אור זורח – בעקבותיו של זרח ברנט

הסיפור המופלא והנעלם של שכונת נווה שלום, ועוד יותר מכך סיפורו של איש המיוחד שהקים את השכונה. האיש שעלה לארץ 15 פעמים (לפחות), והשקיע את

קרא עוד »

הפוסט 150 שנים אחרי- מי אתה זרח ברנט? הופיע לראשונה ב-חוויה מהלכת.

האוטו גלידה הכי מגניב בעיר

yifat — Tue, 19 Oct 2021 21:03:10 +0000

במהלך השנים האחרונות שאני מדריכה, ומסתובבת בשכונת כרם התימנים, אני מגלה כל הזמן דברים חדשים. אני אוהבת את הסיפורים והאנשים שנמצאים מאחורי הגילויים שלי. למשל באוטו הגלידה המגניב, ברחוב יום טוב (ראו בתמונות), התאהבתי כבר מהרגע הראשון. האסתטיות, הצבעוניות, ובעיקר הרעיון. הנה קרם לו עור וגידים אוטו גלידה ולא זאת בלבד, אלא שמבעד לחלונו נמכרו גלידות מעשה יד, טעימות להפליא. נגנבתי, ולמרות שהנושא המרכזי שלי בסיור הוא מוזיקה, הריי שתמיד הצבעתי לאנשים שהולכים אתי, על המיזם הזה. לפני שנתיים, הייתה אצלי בקורס "להתאהב בתל אביב" שרץ כבר 15 שנים בעיר, מורה מקסימה בשם נטלי. היא סיפרה לי ולשאר חבריה לקורס, כי בתה ורה ובן זוגה ליאב, הם אלה המתגוררים בדירה הקטנה, והם הם, בעלי הרעיון הנהדר הזה. איזה כיף היה לחבר את המקום עם האנשים מאחוריו. לא זכינו להכיר אותם, וזמן קצר אחרי זה הסתבר שעזבו את השכונה ונסעו לעבוד מחוץ לישראל. היום, 19.10.2021, הלכתי עם קבוצה נהדרת בכרם, וכהרגלי עצרתי ליד האוטו גלידה. ההדרכה שלי כבר השתנתה, כי הזוג כבר עזב את הארץ, ומי שגר בביתם, מפעיל חלקית את המיזם, אך הוא מוכר קוקטלים, ולא גלידות. לשמחתי, תוך כדי ההסבר, זכיתי סוף סוף לפגוש את היזמים ורה וליאב, ולחבר פנים לסיפור. מסתבר שהשניים שמנהלים עכשיו מלון בפנמה הרחוקה, הגיעו לארץ לביקור מולדת, ומשתכנים בדירתם הישנה. סוף סוף זכיתי לחבר את כל קצוות הסיפור, ואפילו להצטלם אתם. ליאב סיפר לנו שעוד לפני שורה ציירה את האוטו על הקיר החיצוני של ביתם, הם החזיקו בפלורנטין גלידריה. עקב כל מיני עניני רגולציה, נאלצו לסגור, והפתרון שנולד היה להפוך את ביתם, גם למקום העבודה. ורה ציירה להפליא את האוטו גלידה, והם מכרו מחלון מטבחם, את הגלידות, תוצרתם העצמית.
יזמים, יפים וצעירים, עם רעיונות נהדרים. אני מקווה שאחרי שימצו את מדינות הים, יחזרו אלינו וימשיכו להקים עוד הרבה מקומות מיוחדים ומגניבים. תודה ורה, תודה ליאב, מקווים להתראות שוב בקרוב.

הפוסט האוטו גלידה הכי מגניב בעיר הופיע לראשונה ב-חוויה מהלכת.